המוסך

מזלי הגרוע זימן לי להיות השנה 11 פעמים (בנתיים....) במוסך בגלל כרית האויר שמסרבת לעבוד ברציפות מעל יומיים.
בפעמים הראשונות הייתי מגיעה עצבנית וקוראת את כל העיתונים שנשארו בחדר ההמתנה בחודשים האחרונים.
כיוון שהבעיה לא נפתרה במוסכים הרגילים של פז'ו, התחלתי לעלות בסולם המוסכים: ממוסך לא מוכר למוסך מוכר, למוסך רשמי, למוסך האזורי ומשם הגעתי לפסגה: המוסך המרכזי! מחיר הטיפול עלה בהתאם, גם העצבנות שלי וגם הסטנדרטים של חדר ההמתנה: מחדר מסריח עם הפקידה היחידה של המוסך, שבו בעל המוסך בכבודו ובעצמו בא להודיע לי שהאוטו מוכן, עברתי לחדר ממוזג עם טלביזיה. במוסך הראשי כבר היתה שתיה חמה חינם, הטיפול כולל ניקוי יסודי של המכונית (והאמינו לי שיש אצלי מה לנקות שם) ולמרות הכל הנורהשל כרית האויר ממשיכה לדלוק! אחרי טיפול במוסך האזורי היא דלקה מיד אחרי שהתנעתי את המכונית (אז הם באו אלי הביתה למחרת, לקחו אותה, החזירו אותה נקיה ו...אחרי יום הנורה נדלקה שוב!). אחרי המוסך המרכזי, כרית האויר היתה מוכנה לפעולה יומיים תמימים. כבר היו לי יסורי מצפון. אמרתי לילדים שאם היא תחזיק מעמד חודש – אשלח מכתב התנצלות למוסך על ההתנהגות הבלתי הולמת שלי:
החל מהפעם החמישית שלי במוסכים אני באה עצבנית (כאמור) ומסבירה את הבעיה. מנהל העבודה אומר לי "אל תדאגי". זה השלב שבו אני מתחילה לדאוג. ואז הוא מוסיף להלחיץ ולאמר שיש לו אנשי מקצוע שמתמחים בחשמל ושיש להם מחשב מיוחד שבודק את מנגנון כרית האויר. הוא מבטיח שיבדקו, יזהו את הבעיה ויפתרו אותה. לא לדאוג. אני מעירה הערה עצבנית והולכת לחדר ההמתנה.
החל מהפעם השמינית עליתי על משהוא חדש. אני בעצם קהל כלוא! אין לי לאן (ואיך) לצאת מהמקום. זו הזדמנות מצויינת לעשות את כל מה שרציתי לעשות ולא היה לי זמן. זה אומר: בדיקות של הגרסה החדשה של כספית, כתיבת מאמרי הנהלת חשבונות ופוסטים (כמו הפוסט הזה), קריאה של חומר שיווקי שממתין ל"יום הגדול" שבו יהיה לי זמן לקרוא אותו. פתאום נהייתי אופטימית. אני קמה מקודם בבוקר (5:45!!!) כדי להיות בדיוק ב-7:00 במוסך. אני יכולה לאמר לכם – לאור הנסיון הרב שצברתי בשנה האחרונה, שלמוסכים הרשמיים אין טעם להגיע יותר מרבע שעה לאחר הפתיחה – התור כבר עצום! אני מכינה לי תיק, שדי דומה תיק של פיקניק: פירות, ארוחת צהריים, בקבוק סודה – שיהיה משהוא לנשנש ולשתות. מעמיסה: מחשב נייד (מומלץ להביא גם כבל מאריך – כי לא תמיד השקע קרוב למקום שבו נוח לשבת). כדאי להביא גם משהו חם ללבוש (גם אם מדובר באמצע הקיץ!) כי בחדרי ההמתנה של המוסכים הגבוהים ממש קר! חשוב כמובן להביא מחברת עם רשימת המטלות ואת המסמכים/תוכנה שיש לבדוק. וזהו!
תשמעו! זה הפך להיות היום היעיל ביותר של החודש! המנכ"ל פשוט צובר לי רשימות ליום המוסך החודשי שלי. כי הוא יודע שהכל יתוקתק שם. והכל טס! אני מגיעה כאמור בדיוק ב-7:00. מברכת את העובדים לשלום, מוצאת את המקום הנוח ביותר בחדר ההמתנה. אז אני מחברת את המחשב הנייד לשקע, מארגנת לי את האוכל, לובשת סווטשר, מקרבת אלי את פח האשפה המעוצב - אילתור מוצלח לשולחן שעליו כדאי להניח את המחשב (בביקור הראשון שלי במוסך המרכזי אמר לי מנהל העבודה שלא מומלץ לשים מחשב נייד על הברכיים. זה לא בריא. אבל אין להם שולחן....).
המאמר הזה למשל, נכתב בביקור ה-11 שלי במוסך. אני יושבת בחדר ההמתנה עם 7 גברים נוספים שלא מוציאים הגה, בוהים בחלל או בעיתון ומריצה דברים. מעניין איך היה נראה חדר ההמתנה עם רוב נשי!! בסוף יום העבודה, אני נכנסת מותשת למכונית המבריקה, בודקת שלעת עתה הנורית איננה דולקת, מברכת שוב את העובדים לשלום ולהתראות ונוסעת. אני כבר מרגישה כמו חלק מהצוות של המוסך, בהבדל קטן: להם המוסך משלם ואילו אני משלמת למוסך...
הדברים הגיעו לידי כך שמנכ"ל כספית איים עלי שגם אם כרית האויר תתוקן בעזרת השם (כנראה רק הוא יכול לעזור לנו)– הוא ישלח אותי למוסך לפעם בחודש!