15 במאי 2009

האם אתה מקבל תשלומים בכרטיס אשראי?

אסנת חזרה אתמול מהפגישה הראשונה של קורס שהיא משתתפת בו. היא סיפרה לי שמתוך 8 נרשמים הגיעו רק 5 משתתפים.
וזאת למרות שמנהלת הקורס התקשרה אל אוסי מספר פעמים לוודא שהיא מגיעה לקורס.


מדוע זה קורה?

פשוט מאד, משום שלמשתתפים אין מחויבות. הם לא שילמו דמי קדימה ולכן לא מרגישים חובה להגיע.

ומדוע הם לא שילמו דמי קדימה?

משום שמנהלת הקורס מקבל רק שיקים ומזומן, אבל לא מקבלת תשלום בכרטיסי אשראי.

וכאן אנחנו מגיעים למה שרציתי לדבר עליו.

אם מנהלת הקורס הייתה מקבלת כרטיסי אשראי, אז היא הייתה יכולה בקלות לגבות דמי קדימה מהמשתתפים. העניין הוא גם טכני וגם נפשי:

כרטיס אשראי אפשר לקבל דרך הטלפון, שיק לא.
וכמה יותר קל לבקש מספר של כרטיס אשראי מאשר לשכנע את הלקוח לשלוח דמי קדימה בשיק.

ומה צריך לעשות בכדי לסלוק כרטיסי אשראי?

זה כל כך פשוט.

חברנו לחברות ארקום וזד קרדיט והיום אפשר לסלוק כרטיסי אשראי דרך כספית.

התהליך פשוט מאד.

פונים לאחת מהחברות ומבקשים מהם לשלוח אליך (הביתה או לעסק) נציג שלהם שיחתים אותך על המסמכים הדרושים. תוך כשבוע עד שבועיים, תקבל מספר ספק מהם שאותו תכניס לכספית.

העלות של פתיחת החשבון (מה שנקרא "מספר ספק") אינה גדולה (בערך 300-400 ש"ח).

הכלב קבור בעמלה חודשית שחברת האשראי תוריד מהסכום שהיא מעבירה אליכם. העמלות הטיפוסיות הן 1.5% עד 2.5%.

שימו לב שהעמלה היא "מלמעלה", כך שגם עמלה שנראית קטנה יכולה להיות בפועל לא כזאת קטנה.

לדוגמה: אם מכרנו מוצר ב-100 ש"ח, והרווח שלנו הוא רק 20 ש"ח, אז עמלה של 2% מלמעלה, שהיא 2 ש"ח, תקטין את הרווח מ-20 ש"ח ל-18 ש"ח, כלומר ב-10%!


עצה:
שווה להתמקח על העמלה. השוק תחרותי.
אפשר גם להתחיל בעמלה גדולה יחסית ובמשך הזמן להלחם ולהקטין את העמלה, בעיקר אם מחזור המכירות שאתם סולקים גדל.

מייד לאחר שמתחילים לסלוק לא מבינים איך אפשר להסתדר בלי הסליקה. מעתה אפשר לקבל הזמנות בטלפון בביטחון בלי לחכות לשיק, אפשר לתת ללקוחות תשלומים בקלות בלי צורך שהם יכתבו שיקים, ואין חשש משיקים חוזרים.

יתרון נוסף:
הלקוחות גם כל כך מתורגלים לשלוף את כרטיס הפלסטיק ולשלם, שחוסכים את כל אי הנעימות בקטע שבו מבקשים מהלקוח להתיישב ולכתוב שיק, והוא קולט כמה באמת עולה לו מה שהוא הזמין.
בקיצור עולם חדש.

אז למה לא להתחיל לסלוק כבר היום?
דרור

14 במאי 2009

הרומן שלי עם כספית

אסנת ודרור יקרים,
תרשו לי להדחף לכם לבלוג ולספר איך אני מנהלת את החשבונות בעסק שלי.
כשהקמתי את העסק (קידום אתרים באינטרנט), היה לי בטחון רב בתחום המקצועי, אבל חששות גדולים לגבי כל הבירוקרטיה הקשורה בניהול העסק. המחשבה על ההתנהלות הנדרשת מול רשויות המס, גרמה לי למחנק. אני שונאת את ההתעסקויות האלה, שונאת לנהל כספים, וכל חוק או תקנה שקשורים להנהלת חשבונות, נכנסים לי מאוזן אחת ויוצאים מהשניה.
בשלב הראשון, שכרתי שירותים של רואה חשבון. קיבלתי ממנו הנחיות לגבי פתיחת תיקים ברשויות המס, רכישת פנקסי חשבוניות וקבלות, אופן המילוי שלהם, חישוב המע"מ, הגשת החשבוניות אליו אחת לחודש וכו'. ואז התחלתי: עשיתי את כל הטעויות האפשריות! כל חודש הייתי מקבלת שיחת טלפון חמוצה מרואה החשבון. פעם שכחתי להחשיב את המע"מ, פעם דילגתי על חשבונית, פעם שכחתי למלא שדה שחייבים ופעם דיווחתי על עסקאות באיחור של חודש.
תהיתי אם אין דרך פשוטה יותר, ולמה כל כך קשה לי. יכול להיות שאני סתומה מידי בשביל לנהל עסק?
שמעתי על תוכנות ניהול חשבונות, אבל למרות שאני אשת מחשבים, אני שונאת להתעסק עם תוכנות חדשות. לכי תתקיני, תאתחלי נתונים, תשלטי בכל האופציות, תתברברי בתפריטים, יתקע לך, יפול לך. לא בשבילי לעבוד בשביל תוכנה.
ואז הכרתי את אסנת... שסיפרה לי על תוכנת כספית. לקחו לי כמה חודשים לאזור אומץ ולהתקין אותה לניסוי. ההתקנה לקחה דקה אחת, את ההגדרות הראשוניות עשתה עבורי הבחורה הנחמדה משירות הלקוחות של כספית. היא גם הסבירה לי איך להשתמש בכספית. אבל כמעט ולא היה צורך בהסברים. כספית היא כל כך פשוטה, ברורה וידידותית למשתמש. השימוש בה עוזר לאנשים כמוני לא לעשות טעויות. הוא פשוט לא מאפשר לך לטעות. במקום שתרעד לי העט על פנקס החשבוניות (שנראה לי עכשיו כל כך מיושן ופרימיטיבי), אני מקישה לי באלגנטיות את הסכומים בתוכנה. כספית משלימה עבורי את כל הפרטים, מנהלת עבורי את כל המסמכים, מייצרת עבורי את דוחות המע"מ והמקדמות למס הכנסה, מנהלת לי מאגר תנועות שעושה לי סדר בעבודה. ו.. יש עוד המון תכונות שאני מודה שאני לא משתמשת בהן. אני לא ממש פריקית של מאזנים ודוחות. אני עושה את מה שחייבים. וזה כל כך קל ומהיר. הודעתי לרואה החשבון שלי, שמעכשיו הוא יוכל לנזוף בי רק פעם בשנה, לקראת הדוח השנתי. ואתם יודעים מה, נדמה לי שאני לא אקבל נזיפות. נדמה לי שעשיתי את זה כמו שצריך.

4 במאי 2009

והפעם, מסר מאסנת סדן ...
מותק, כולם השתגעו?הלו, יש כאן מישהו שפוי?
חזרנו לפני כחצי שנה מהפלגה משפחתית של שנה. בקטן הכל טוב: הילדים מאושרים שההורים שלהם חזרו סוף סוף לשפיות זמנית ומתנהגים (לפחות למראית עין....) כמו שאר ההורים. בשבילם החיים הסטנדרטיים – הם הם החיים האמיתיים! בעלי שיחיה עשה switch בשכל וגם הוא נהנה מחיי העשייה. ורק אני, שבכלל לא חלמתי על ההפלגה הזו, לא מבינה מה אני עושה כאן. כלומר בקטן גם לי הכל טוב: כספית, העסק (תוכנה להנהלת חשבונות) הולכת מצויין (המיתון עושה לנו טוב!), הזוגיות פורחת (דוקא בזכות העסק והעבודה המשותפת שחדשה לנו), הבית מתוקתק ואני חברה ב"אגודת הפירות האקזוטיים" ושותלת כל היום עצים עם שמות (וטעם) מוזרים. כלומר, בקטן הכל בסדר. אבל בגדול אני לא מבינה מה אנחנו עושים כאן בכלל!
כשאני מסתכלת מסביב ומלמעלה על החיים שלנו, אני רואה (כמעט) רק טרוף: אנחנו מתייעלים כל הזמן, עובדים יותר, מרוויחים יותר וקונים עוד דברים שבכלל לא צריך!
יש לנו בית יפה וגדול במושב. זה היה חלום חיי (לפני שנדבקנו בחיידק הים). היום הוא נראה לי היכל שצריך לעבוד אותו! ו...לא, אין לנו משכנתא! אבל צריך לקנות פינת ישיבה חדשה לטלביזיה, ופינת ישיבה חדשה לסלון, ולצבוע את הקירות, ולסדר את הבית ואת הארונות, ולנקות (אוף, זה לא נגמר!), ולעבוד בגינה (טוב, את זה כבר אמרתי שאני אוהבת....). בים לא היינו צריכים את כל הדברים האלו. היתה פינת ישיבה אחת ששימשה כפינת אוכל, פינת טלביזיה, סלון, משרד וחדר ישיבות.... היו מעט דברים ולכן לא היה צריך לסדר אותם כל הזמן. לא היתה לנו מכונית (כשעוגנים נוסעים באוטובוס או הולכים הרבה ברגל), לא היינו בחוגים (אבל למדנו המון דברים חדשים!), לא יצאנו לחופש (טוב, נו בטח! היינו בחופש של שנה....) וגם לא ישבנו בבתי קפה. אכלנו אוכל בריא (כי קנינו פירות וירקות טריים בשווקים ובישלנו אותם בכיף ביחד). בכלל, החיים בריאים כי אוכלים אוכל טרי ולא מעובד (כי יש זמן לבשל), צועדים הרבה (כי אין מכונית), נושמים אויר צח (ולא תקועים כל הזמן במשרד/בית). חיינו לא רע מהשכרת הבית (הגדול) ומהעסק (שכן, גם הוא צמח כשהיינו בים!). ו...מה צריך יותר?
הסתכלו רגע על קנייה של ספר. כמה הוא עולה לנו באמת? יש את המחיר של הספר (לא נורא!). אבל את הספר צריך לשים על מדף, והמדף הוא חלק מארון והארון תופס מקום בבית, לא? וכל זה עם ספרים שכבר קראנו ואין מצב שנקרא אותם שוב! אנחנו ממלאים את הבית ב"דברים" (שברובם אנחנו לא משתמשים ורק מחכים ל"יום הגדול" שבו נשתמש בהם סוף סוף). הבית מתמלא וכבר אין מקום ואנחנו "חייבים" לעבור לבית יותר גדול כדי לאחסן שם את כל הדברים שאנחנו לא צריכים! במרינה במרמריס לדוגמה יש ספריה. אין ספרן והספריה פתוחה המון שעות. אפשר לבוא מתי שרוצים לקחת כמה ספרים שרוצים ואפילו לא צריך להחזיר אותם (כי הרי אין ספרן!). ולא תאמינו: מספר הספרים בספריה רק גדל! למה? כי אין מקום בסירות להרבה ספרים ולכן אם לקחתי כמה ספרים מהספריה – אדאג גם לתרום כמה ספרים שאני כבר ממילא לא מתכוונת לקרוא שוב.
או בואו נסתכל לרגע על חופשה בחו"ל. חשבתם כמה חודשים לוקח לנו לחסוך כסף לחופשה של כמה ימים? השאלה היא לא בכמה זמן אנחנו מרווחים את הסכום הזה, אלא כמה זמן לוקח לנו לשים את כל הכסף הזה בצד! אולי אם היינו מורידים הילוך בעבודה ולא אוספים את הכסף כדי לשרוף אותו על כרטיסי טיסה ובתי קפה בחו"ל, אולי בכלל לא היינו צריכים את החופשה הזו "כדי למלא מצברים". הרי המצברים לא היו בכלל מתרוקנים! וכשיוצאים לחופשה כזו ו"ממלאים את המצברים", יומיים אחרי שחוזרים לבית המשוגעים שלנו וכבר מזמן שכחנו איך שתינו קפה הפוך ואכלנו קרואסון חמאה בשאנז אליזה בפריז...
התובנה הכי חשובה שהיתה לי בהפלגה הזו היא שכמו שאנחנו מתרגלים בקלות לטוב, אנחנו יכולים להתרגל די בקלות לרע (טוב, לא ממש רע!). האדם הוא יצור סגלתן ויכול להתרגל גם להורדה בתנאים (בתנאי שהוא לא מרחם על עצמו כמובן!). הנה דוגמה: יש לנו אמבטיה בבית. אמבטיה חמה עם קצף בחורף נחשבת בעיני לצ'ופר. ג'אקוזי זה ממש פינוק! בסירה היה לנו תא שרותים/מקלחת זעיר, שבקושי אפשר לשלוף את ה"שפורפרת" מהכיור ולהתקלח. בפעם הראשונה שנכנסתי ל"בון בון" (הסירה שלנו) נדהמתי מהמקלחת הזעירה והצהרתי בבטחון ש"אין מצב שאני אתקלח בחור הזה!".
דוד המים החיים התקלקל והוצאנו אותו ולכן לא היו מים חמים כל הקיץ. היו ימים שהיינו צריכים לחסוך מים ובכלל לא יכולנו להרשות לעצמנו להתקלח. אחרי כמה חודשים טובים בים, בהם מקלחת לא היתה דבר מובן מאליו, הייתי מאושרת כשהקפיטן הרשה לי (בתור האישה היחידה על הסיפון...) מקלחות אקסטרא (קצרות מאד כמובן). אין לכם מושג כמה נהנתי מהן! הרבה יותר מהאמבטיות המפנקות של בחורף בבית הגדול!
בקיצור, אחרי שנה בים, אני חושבת שאנחנו משקיעים המון אנרגיה בדברים מיותרים לחלוטין. נראה לי שכולם מסביב השתגעו! יש אולי בקהל עוד מישהו ששם לב לזה??