למה לי ללמוד רוסית?

הפוסט הזה ממש לא קשור לתוכנת כספית ולא להנהלת חשבונות. הוא קשור לניהול זמן, אימון זיכרון ו.. לימוד רוסית.

מה דעתכם ללמוד שפה בלי להשקיע זמן וכסף בקורסים? לפני כמעט שנה גיליתי (לצערי) שאני לא נהיית צעירה והזיכרון שלי מתדרדר: אני שוכחת מילים באמצע המשפט ולכן מרגישה כמו זקנה. בתחומים בהם אני עוסקת ביום יום: הנהלת חשבונות, שיווק, הדרכות תוכנה וכו', אני שוחה. אבל שמות, מספרים וסתם למצוא את המילה הנכונה ע"מ להשלים משפט - זה מתחיל להיות בעיה.

יש היום הרבה מכונים, תוכנות, ספרים, ומשחקים שכל מטרתם לאמן את המוח. כל אלו עולים כסף וגוזלים זמן. חיפשתי דרך לאמן את המוח בלי לבזבז זמן וכסף. בהתחלה מילאתי סודוקו. עברתי מהקל, לבינוני ולקשה מאד. אבל קראתי באיזה שהוא מקום שאם משהוא קל לנו – סימן שהמוח לא עובד מספיק...וצריך לתת לו אתגרים חדשים.

אני מתרגלת יוגה אצל מורים ילידי ברית המועצות. גם רוב התלמידים שלהם דוברי רוסית. כך יצא שבמקום להרגיש יוצאת דופן ומחוץ לשיחות התחלתי ללמוד רוסית. הכלל הוא כזה: בכל פעם שאני פוגשת דובר רוסית אני אומרת לו (ברוסית כמובן) שאני לומדת רוסית ושילמד אותי מילה אחת. את המילה אני כותבת במחברת קטנה שנכנסת לתיק. אני כותבת את המילים בעברית או באנגלית (לפי העיצורים שאני צריכה). יש המון דוברי רוסית בכל מקום ולכן תוך כמעט שנה צברתי אוצר מילים של כ-200 מילים. המטרה שלי היא לראות מתי אוכל לנהל שיחה פשוטה ברוסית (עוד רחוקה הדרך).
לפעמים אומרים לי ש"את חייבת ללמוד דקדוק" – אני עונה שאני לא חייבת.
לפעמים אומרים לי ש"את חייבת ללמוד את האותיות הקיריליות" גם לזה אני עונה שאני לא חייבת כלום!

איך אני משננת את המילים החדשות?
- בסוף שעורי יוגה – אני לומדת מילים חדשות.
- בהמתנה לרכבת ובמהלך הנסיעה בה.
- כשאני צועדת ברחוב. רק צריך להסתכל על המילה והתרגום ואז לשנן אותה כמה פעמים. לכן רוב הזמן אני מסתכלת מסביב. קצת לא שפוי, אני מודעת לכך....
- בפקקים (כנ"ל).
- בנסיעות (כשאני לא נוהגת...).

הרבה מה"מורים לרגע" שלי שואלים אותי "בשביל מה את צריכה ללמוד רוסית?" אני קצת נעלבת בשביל השפה העשירה הזו. אבל הנה כמה דברים שהלימוד הזה נותן לי:
- הכי חשוב: נפתח לי צוהר לעולם חדש ומעניין. אני לומדת משהוא חדש (ולימוד שפות זה לא דבר שקל לי לעשות!). כל זאת ללא השקעת זמן!
- הזיכרון שלי השתפר פלאים וכבר אני לא שוכחת מילים באמצע המשפט.
- אני יוצרת קשר עם אנשים. לדוגמה מוכרים בחנות או שומרים ששמחים ללמד מישהו משהוא שהם יודעים.
- זה אפילו טוב לעסקים. כי זו דרך נפלאה להתחיל לדבר עם מישהו ואם הוא בעל עסק – מיד השיחה עוברת לעסקים (בעברית עדיין..).

אולי יבוא יום ואלך לכמה שעורים פרטיים ברוסית רק כדי לאחד את כל הידע שצברתי. בקיצור – מומלץ.

בזמן האחרון שמתי לב שיש 3 חפצים שמייעלים לי את העבודה בצורה משמעותית. כל אחד בדרכו. אפשר להעזר בהם בכל עסק, ולא רק בבית תוכנה של הנהלת חשבונות.
אזניות לטלפון
מדובר על אזניות שמחוברות לטלפון אלחוטי רגיל. כן, הן דומות לאלו של הטלפניות במרכזי התמיכה. ההמצאה הזו שינתה את חיי (גם בבית וגם בעסק!). אני מכורה להן ברמה כזו, שחברים יודעים שאם אין לי אזניות – אני נהיית עצבנית תוך כמה דקות.... כשמדברים עם אזניות שתי הידיים חופשיות וגם הצוואר אינו נתפס! אם אתם בשיחה ולא חייבים להתרכז מאד – אפשר לתייק, להכין קפה או לעשות כל דבר אחר.
עד לא מזמן מכרו אותן בחנויות של בזק. כיוון שאני והעובדים שלי הם הצרכנים היחידים של המוצר הנפלא הזה..., בזק הפסיק למכור אותן ומצאתי חנות אחת בתל אביב שמוכרת אותן (אשמח לתת פרטים במייל info@caspit.biz). הן עולות כ-100 שח ומתאימות לטלפונים שיש להם שקע מיוחד לאזניות.
מחשב נייד
היה לי מאד קשה להוציא 3000 שח על מחשב נייד. הרי יש לי מחשב נייח מצויין. אבל זה לא אותו דבר. הנה כמה דוגמאות לא קונבנציונליות שבהן אני משתמשת בו:
· כשאני קובעת פגישה ואני מקדימה או הצד השני מאחר.
· כשאני נוסעת למפגש נטוורקינג שמתחיל בבוקר ואני לא רוצה להכנס לפקקים: אני יוצאת בשעה 6:00 מהבית בשרון. מגיעה לנס ציונה (לדוגמה) בשעה 6:45!!! עובדת על המחשב הנייד במכונית עד שפותחים את בית הקפה. כשבית הקפה נפתח – אני עוברת לשם ועובדת עד לרגע האחרון.
· הבן הצעיר שלי לומד בחוג גלישה במרינה. אני מרוויחה שם שלוש שעות של עבודה נטו שאחרת היו מבוזבזות!
· ליוותי את הבן שלי לתחרות באילת שארכה 4 ימים. בכל יום עבדתי כארבע שעות נטו! וגם כמובן נהנתי מהחופשה בעיר הדרומית.
למה אני לא משתמשת במחשב הנייד? אני לא גולשת (כמעט) באינטרנט, אלא מנצלת את הזמן לכל הדברים שיותר קשה לי להתרכז בהם. כשאני במשרד – יש כל הזמן הפרעות וקל לי לברוח אליהן כשקשה לי להתרכז. כשאני לבד עם המחשב הנייד – ללא שום הפרעות (אני מכבה את הנייד וחוזרת לכל מי שהתקשר אחרי שעת הריכוז) – הקצב מדהים.
כוס תרמית
זו לא בדיחה וזה בטח נשמע מצחיק, אבל השקעתי הרבה כסף (יחסית למה שאפשר להשיג בחינם או במקסימום 10 שח...) בכוס תרמית ממתכת (ולא מפלסטיק שסופג טעמים וריחות), שאפשר לתפעל אותה ביד אחת. קונים בחנוית קמפינג. ולמה זה טוב? לנסיעות. כמנהלת שיווק אני נוסעת המון - מוקדם בבוקר (כפי שציינתי למעלה) ומאוחר בלילה ואני פוחדת לא להיות מרוכזת בשעת הנסיעה. לכן לפני כל נסיעה אני מכינה לעצמי חליטה (בדרך כלל של תה ירוק – שהוא מעורר) ושותה אותו תוך כדי נסיעה. זה גם בריא, מעורר, טעים ואפילו בריא (כשלא שותים קפה)! שכנעתי את עצמי שזו לא כוס לכיף אלא אביזר בטיחות שעוזר לי להשאר ערנית. כך היה הרבה יותר קל לקנות אותה....
אלו הדברים שמייעלים לי את העבודה וגם הופכים אותה לנעימה יותר!

עושים עסקים עם לקוחות

ביום שאדם מהישוב פותח עסק וחושב לשתף בו את בני ביתו ו/או את חבריו הטובים, עוד לפני שהתחיל להרוויח כסף או לדאוג לכל הקשור (בנושא המרגש) הנהלת חשבונות, מופיעות מיד נשמות טובות ומציעות/דורשות/מאיימות שלא יעז לעשות את זה וש"לא עושים עסקים עם משפחה וגם לא עם חברים". נכון! גם אני חושבת שזו הצעה טובה (למרות שאפשר להציע אותה בצורה קצת יותר ידידותית לסביבה).

אבל מה עם לקוחות? אם לקוח שלכם מספק מוצר/שרות שאתם צריכים – למה לא להעזר בשרותיו? נראה לי שבעלי עסקים שכחו את האפשרות הזו, שהפחד מ"לעשות עסקים עם משפחה וחברים" עבר גם ללקוחות. לדעתי ומנסיוני, זהו רעיון נהדר שעוזר מאד לכולם:

· כל יועצי השיווק אומרים שהכי חשוב זה לשמר לקוחות: "התקשרו ללקוחות שלכם גם "סתם" כדי להתעניין בהם". הרי מה שהלקוח שלך רוצה זה להרוויח כסף. אתם לא שואלים אותם "איך העסק?" אלא תורמים לעסק שלו. כך הרווחתם שתי ציפורים במכה אחת: גם התענינתם בלקוח שלכם וגם קיבלתם מוצר/שרות שאתם צריכים.
· כעת ללקוח שלכם יש ממש אינטרס להמשיך להשתמש בשרותים/מוצר שלכם. כי הוא יודע שאתם גם משלמים לו.
· אם זה לקוח, שהלקוחות שלו יכולים להתעניין גם במוצר/שרות שלך, יש סיכוי גדול יותר שהוא יעזור לכם. למרות שהוא כמובן לא חייב...
· כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה – יש סיכוי גדול יותר שתקבלו שרות טוב יותר מ"סתם" לקוח, שהרי הוא כבר מכיר אתכם.

הדרך הקלה ביותר לעשות את זה היא דרך רכישה של מוצר/שרות של הלקוח שלכם. אבל יכולות להיות עוד דרכים של שיתופי פעולה. אם יש לכם קהל לקוחות דומה, אפשר:

להציע הטבות הדדיות. לדוגמה: בבית קפה שמים קופונים למעדניה הסמוכה ובמעדניה יש קופונים לבית הקפה.
אנחנו מבקשים מלקוחות שלנו, שמעבירים סדנאות שקשורות לעסקים, להרצות במפגשי לקוחות שאנחנו מארגנים. הלקוח שלנו זוכה לחשיפה, ומשתתפי המפגש לומדים עוד משהוא מעבר לניהול חשבונות.

מה שאנחנו מקפידים מאד לעשות בכספית, הוא לא לתת את רשימת התפוצה של הלקוחות שלנו לגורמים חיצוניים – גם אם הם לקוחות שלנו. כדי לא להטריד את הלקוחות שלנו במייל/בטלפון.
אז בפעם הבאה שאתם רוצים שרות/מוצר שיש ללקוחות שלכם – חשבו עליהם לפני שאתם חושבים על ספק חיצוני.

בהצלחה,
אסנת

המוסך

מזלי הגרוע זימן לי להיות השנה 11 פעמים (בנתיים....) במוסך בגלל כרית האויר שמסרבת לעבוד ברציפות מעל יומיים.
בפעמים הראשונות הייתי מגיעה עצבנית וקוראת את כל העיתונים שנשארו בחדר ההמתנה בחודשים האחרונים.
כיוון שהבעיה לא נפתרה במוסכים הרגילים של פז'ו, התחלתי לעלות בסולם המוסכים: ממוסך לא מוכר למוסך מוכר, למוסך רשמי, למוסך האזורי ומשם הגעתי לפסגה: המוסך המרכזי! מחיר הטיפול עלה בהתאם, גם העצבנות שלי וגם הסטנדרטים של חדר ההמתנה: מחדר מסריח עם הפקידה היחידה של המוסך, שבו בעל המוסך בכבודו ובעצמו בא להודיע לי שהאוטו מוכן, עברתי לחדר ממוזג עם טלביזיה. במוסך הראשי כבר היתה שתיה חמה חינם, הטיפול כולל ניקוי יסודי של המכונית (והאמינו לי שיש אצלי מה לנקות שם) ולמרות הכל הנורהשל כרית האויר ממשיכה לדלוק! אחרי טיפול במוסך האזורי היא דלקה מיד אחרי שהתנעתי את המכונית (אז הם באו אלי הביתה למחרת, לקחו אותה, החזירו אותה נקיה ו...אחרי יום הנורה נדלקה שוב!). אחרי המוסך המרכזי, כרית האויר היתה מוכנה לפעולה יומיים תמימים. כבר היו לי יסורי מצפון. אמרתי לילדים שאם היא תחזיק מעמד חודש – אשלח מכתב התנצלות למוסך על ההתנהגות הבלתי הולמת שלי:
החל מהפעם החמישית שלי במוסכים אני באה עצבנית (כאמור) ומסבירה את הבעיה. מנהל העבודה אומר לי "אל תדאגי". זה השלב שבו אני מתחילה לדאוג. ואז הוא מוסיף להלחיץ ולאמר שיש לו אנשי מקצוע שמתמחים בחשמל ושיש להם מחשב מיוחד שבודק את מנגנון כרית האויר. הוא מבטיח שיבדקו, יזהו את הבעיה ויפתרו אותה. לא לדאוג. אני מעירה הערה עצבנית והולכת לחדר ההמתנה.
החל מהפעם השמינית עליתי על משהוא חדש. אני בעצם קהל כלוא! אין לי לאן (ואיך) לצאת מהמקום. זו הזדמנות מצויינת לעשות את כל מה שרציתי לעשות ולא היה לי זמן. זה אומר: בדיקות של הגרסה החדשה של כספית, כתיבת מאמרי הנהלת חשבונות ופוסטים (כמו הפוסט הזה), קריאה של חומר שיווקי שממתין ל"יום הגדול" שבו יהיה לי זמן לקרוא אותו. פתאום נהייתי אופטימית. אני קמה מקודם בבוקר (5:45!!!) כדי להיות בדיוק ב-7:00 במוסך. אני יכולה לאמר לכם – לאור הנסיון הרב שצברתי בשנה האחרונה, שלמוסכים הרשמיים אין טעם להגיע יותר מרבע שעה לאחר הפתיחה – התור כבר עצום! אני מכינה לי תיק, שדי דומה תיק של פיקניק: פירות, ארוחת צהריים, בקבוק סודה – שיהיה משהוא לנשנש ולשתות. מעמיסה: מחשב נייד (מומלץ להביא גם כבל מאריך – כי לא תמיד השקע קרוב למקום שבו נוח לשבת). כדאי להביא גם משהו חם ללבוש (גם אם מדובר באמצע הקיץ!) כי בחדרי ההמתנה של המוסכים הגבוהים ממש קר! חשוב כמובן להביא מחברת עם רשימת המטלות ואת המסמכים/תוכנה שיש לבדוק. וזהו!
תשמעו! זה הפך להיות היום היעיל ביותר של החודש! המנכ"ל פשוט צובר לי רשימות ליום המוסך החודשי שלי. כי הוא יודע שהכל יתוקתק שם. והכל טס! אני מגיעה כאמור בדיוק ב-7:00. מברכת את העובדים לשלום, מוצאת את המקום הנוח ביותר בחדר ההמתנה. אז אני מחברת את המחשב הנייד לשקע, מארגנת לי את האוכל, לובשת סווטשר, מקרבת אלי את פח האשפה המעוצב - אילתור מוצלח לשולחן שעליו כדאי להניח את המחשב (בביקור הראשון שלי במוסך המרכזי אמר לי מנהל העבודה שלא מומלץ לשים מחשב נייד על הברכיים. זה לא בריא. אבל אין להם שולחן....).
המאמר הזה למשל, נכתב בביקור ה-11 שלי במוסך. אני יושבת בחדר ההמתנה עם 7 גברים נוספים שלא מוציאים הגה, בוהים בחלל או בעיתון ומריצה דברים. מעניין איך היה נראה חדר ההמתנה עם רוב נשי!! בסוף יום העבודה, אני נכנסת מותשת למכונית המבריקה, בודקת שלעת עתה הנורית איננה דולקת, מברכת שוב את העובדים לשלום ולהתראות ונוסעת. אני כבר מרגישה כמו חלק מהצוות של המוסך, בהבדל קטן: להם המוסך משלם ואילו אני משלמת למוסך...
הדברים הגיעו לידי כך שמנכ"ל כספית איים עלי שגם אם כרית האויר תתוקן בעזרת השם (כנראה רק הוא יכול לעזור לנו)– הוא ישלח אותי למוסך לפעם בחודש!

והפעם, מסר מאסנת סדן ...

מותק, כולם השתגעו?הלו, יש כאן מישהו שפוי?

חזרנו לפני כחצי שנה מהפלגה משפחתית של שנה. בקטן הכל טוב: הילדים מאושרים שההורים שלהם חזרו סוף סוף לשפיות זמנית ומתנהגים (לפחות למראית עין....) כמו שאר ההורים. בשבילם החיים הסטנדרטיים – הם הם החיים האמיתיים! בעלי שיחיה עשה switch בשכל וגם הוא נהנה מחיי העשייה. ורק אני, שבכלל לא חלמתי על ההפלגה הזו, לא מבינה מה אני עושה כאן. כלומר בקטן גם לי הכל טוב: כספית, העסק (תוכנה להנהלת חשבונות) הולכת מצויין (המיתון עושה לנו טוב!), הזוגיות פורחת (דוקא בזכות העסק והעבודה המשותפת שחדשה לנו), הבית מתוקתק ואני חברה ב"אגודת הפירות האקזוטיים" ושותלת כל היום עצים עם שמות (וטעם) מוזרים. כלומר, בקטן הכל בסדר. אבל בגדול אני לא מבינה מה אנחנו עושים כאן בכלל!

כשאני מסתכלת מסביב ומלמעלה על החיים שלנו, אני רואה (כמעט) רק טרוף: אנחנו מתייעלים כל הזמן, עובדים יותר, מרוויחים יותר וקונים עוד דברים שבכלל לא צריך!

יש לנו בית יפה וגדול במושב. זה היה חלום חיי (לפני שנדבקנו בחיידק הים). היום הוא נראה לי היכל שצריך לעבוד אותו! ו...לא, אין לנו משכנתא! אבל צריך לקנות פינת ישיבה חדשה לטלביזיה, ופינת ישיבה חדשה לסלון, ולצבוע את הקירות, ולסדר את הבית ואת הארונות, ולנקות (אוף, זה לא נגמר!), ולעבוד בגינה (טוב, את זה כבר אמרתי שאני אוהבת....). בים לא היינו צריכים את כל הדברים האלו. היתה פינת ישיבה אחת ששימשה כפינת אוכל, פינת טלביזיה, סלון, משרד וחדר ישיבות.... היו מעט דברים ולכן לא היה צריך לסדר אותם כל הזמן. לא היתה לנו מכונית (כשעוגנים נוסעים באוטובוס או הולכים הרבה ברגל), לא היינו בחוגים (אבל למדנו המון דברים חדשים!), לא יצאנו לחופש (טוב, נו בטח! היינו בחופש של שנה....) וגם לא ישבנו בבתי קפה. אכלנו אוכל בריא (כי קנינו פירות וירקות טריים בשווקים ובישלנו אותם בכיף ביחד). בכלל, החיים בריאים כי אוכלים אוכל טרי ולא מעובד (כי יש זמן לבשל), צועדים הרבה (כי אין מכונית), נושמים אויר צח (ולא תקועים כל הזמן במשרד/בית). חיינו לא רע מהשכרת הבית (הגדול) ומהעסק (שכן, גם הוא צמח כשהיינו בים!). ו...מה צריך יותר?

הסתכלו רגע על קנייה של ספר. כמה הוא עולה לנו באמת? יש את המחיר של הספר (לא נורא!). אבל את הספר צריך לשים על מדף, והמדף הוא חלק מארון והארון תופס מקום בבית, לא? וכל זה עם ספרים שכבר קראנו ואין מצב שנקרא אותם שוב! אנחנו ממלאים את הבית ב"דברים" (שברובם אנחנו לא משתמשים ורק מחכים ל"יום הגדול" שבו נשתמש בהם סוף סוף). הבית מתמלא וכבר אין מקום ואנחנו "חייבים" לעבור לבית יותר גדול כדי לאחסן שם את כל הדברים שאנחנו לא צריכים! במרינה במרמריס לדוגמה יש ספריה. אין ספרן והספריה פתוחה המון שעות. אפשר לבוא מתי שרוצים לקחת כמה ספרים שרוצים ואפילו לא צריך להחזיר אותם (כי הרי אין ספרן!). ולא תאמינו: מספר הספרים בספריה רק גדל! למה? כי אין מקום בסירות להרבה ספרים ולכן אם לקחתי כמה ספרים מהספריה – אדאג גם לתרום כמה ספרים שאני כבר ממילא לא מתכוונת לקרוא שוב.

או בואו נסתכל לרגע על חופשה בחו"ל. חשבתם כמה חודשים לוקח לנו לחסוך כסף לחופשה של כמה ימים? השאלה היא לא בכמה זמן אנחנו מרווחים את הסכום הזה, אלא כמה זמן לוקח לנו לשים את כל הכסף הזה בצד! אולי אם היינו מורידים הילוך בעבודה ולא אוספים את הכסף כדי לשרוף אותו על כרטיסי טיסה ובתי קפה בחו"ל, אולי בכלל לא היינו צריכים את החופשה הזו "כדי למלא מצברים". הרי המצברים לא היו בכלל מתרוקנים! וכשיוצאים לחופשה כזו ו"ממלאים את המצברים", יומיים אחרי שחוזרים לבית המשוגעים שלנו וכבר מזמן שכחנו איך שתינו קפה הפוך ואכלנו קרואסון חמאה בשאנז אליזה בפריז...

התובנה הכי חשובה שהיתה לי בהפלגה הזו היא שכמו שאנחנו מתרגלים בקלות לטוב, אנחנו יכולים להתרגל די בקלות לרע (טוב, לא ממש רע!). האדם הוא יצור סגלתן ויכול להתרגל גם להורדה בתנאים (בתנאי שהוא לא מרחם על עצמו כמובן!). הנה דוגמה: יש לנו אמבטיה בבית. אמבטיה חמה עם קצף בחורף נחשבת בעיני לצ'ופר. ג'אקוזי זה ממש פינוק! בסירה היה לנו תא שרותים/מקלחת זעיר, שבקושי אפשר לשלוף את ה"שפורפרת" מהכיור ולהתקלח. בפעם הראשונה שנכנסתי ל"בון בון" (הסירה שלנו) נדהמתי מהמקלחת הזעירה והצהרתי בבטחון ש"אין מצב שאני אתקלח בחור הזה!".

דוד המים החיים התקלקל והוצאנו אותו ולכן לא היו מים חמים כל הקיץ. היו ימים שהיינו צריכים לחסוך מים ובכלל לא יכולנו להרשות לעצמנו להתקלח. אחרי כמה חודשים טובים בים, בהם מקלחת לא היתה דבר מובן מאליו, הייתי מאושרת כשהקפיטן הרשה לי (בתור האישה היחידה על הסיפון...) מקלחות אקסטרא (קצרות מאד כמובן). אין לכם מושג כמה נהנתי מהן! הרבה יותר מהאמבטיות המפנקות של בחורף בבית הגדול!

בקיצור, אחרי שנה בים, אני חושבת שאנחנו משקיעים המון אנרגיה בדברים מיותרים לחלוטין. נראה לי שכולם מסביב השתגעו! יש אולי בקהל עוד מישהו ששם לב לזה??