והפעם, מסר מאסנת סדן ...

מותק, כולם השתגעו?הלו, יש כאן מישהו שפוי?

חזרנו לפני כחצי שנה מהפלגה משפחתית של שנה. בקטן הכל טוב: הילדים מאושרים שההורים שלהם חזרו סוף סוף לשפיות זמנית ומתנהגים (לפחות למראית עין....) כמו שאר ההורים. בשבילם החיים הסטנדרטיים – הם הם החיים האמיתיים! בעלי שיחיה עשה switch בשכל וגם הוא נהנה מחיי העשייה. ורק אני, שבכלל לא חלמתי על ההפלגה הזו, לא מבינה מה אני עושה כאן. כלומר בקטן גם לי הכל טוב: כספית, העסק (תוכנה להנהלת חשבונות) הולכת מצויין (המיתון עושה לנו טוב!), הזוגיות פורחת (דוקא בזכות העסק והעבודה המשותפת שחדשה לנו), הבית מתוקתק ואני חברה ב"אגודת הפירות האקזוטיים" ושותלת כל היום עצים עם שמות (וטעם) מוזרים. כלומר, בקטן הכל בסדר. אבל בגדול אני לא מבינה מה אנחנו עושים כאן בכלל!

כשאני מסתכלת מסביב ומלמעלה על החיים שלנו, אני רואה (כמעט) רק טרוף: אנחנו מתייעלים כל הזמן, עובדים יותר, מרוויחים יותר וקונים עוד דברים שבכלל לא צריך!

יש לנו בית יפה וגדול במושב. זה היה חלום חיי (לפני שנדבקנו בחיידק הים). היום הוא נראה לי היכל שצריך לעבוד אותו! ו...לא, אין לנו משכנתא! אבל צריך לקנות פינת ישיבה חדשה לטלביזיה, ופינת ישיבה חדשה לסלון, ולצבוע את הקירות, ולסדר את הבית ואת הארונות, ולנקות (אוף, זה לא נגמר!), ולעבוד בגינה (טוב, את זה כבר אמרתי שאני אוהבת....). בים לא היינו צריכים את כל הדברים האלו. היתה פינת ישיבה אחת ששימשה כפינת אוכל, פינת טלביזיה, סלון, משרד וחדר ישיבות.... היו מעט דברים ולכן לא היה צריך לסדר אותם כל הזמן. לא היתה לנו מכונית (כשעוגנים נוסעים באוטובוס או הולכים הרבה ברגל), לא היינו בחוגים (אבל למדנו המון דברים חדשים!), לא יצאנו לחופש (טוב, נו בטח! היינו בחופש של שנה....) וגם לא ישבנו בבתי קפה. אכלנו אוכל בריא (כי קנינו פירות וירקות טריים בשווקים ובישלנו אותם בכיף ביחד). בכלל, החיים בריאים כי אוכלים אוכל טרי ולא מעובד (כי יש זמן לבשל), צועדים הרבה (כי אין מכונית), נושמים אויר צח (ולא תקועים כל הזמן במשרד/בית). חיינו לא רע מהשכרת הבית (הגדול) ומהעסק (שכן, גם הוא צמח כשהיינו בים!). ו...מה צריך יותר?

הסתכלו רגע על קנייה של ספר. כמה הוא עולה לנו באמת? יש את המחיר של הספר (לא נורא!). אבל את הספר צריך לשים על מדף, והמדף הוא חלק מארון והארון תופס מקום בבית, לא? וכל זה עם ספרים שכבר קראנו ואין מצב שנקרא אותם שוב! אנחנו ממלאים את הבית ב"דברים" (שברובם אנחנו לא משתמשים ורק מחכים ל"יום הגדול" שבו נשתמש בהם סוף סוף). הבית מתמלא וכבר אין מקום ואנחנו "חייבים" לעבור לבית יותר גדול כדי לאחסן שם את כל הדברים שאנחנו לא צריכים! במרינה במרמריס לדוגמה יש ספריה. אין ספרן והספריה פתוחה המון שעות. אפשר לבוא מתי שרוצים לקחת כמה ספרים שרוצים ואפילו לא צריך להחזיר אותם (כי הרי אין ספרן!). ולא תאמינו: מספר הספרים בספריה רק גדל! למה? כי אין מקום בסירות להרבה ספרים ולכן אם לקחתי כמה ספרים מהספריה – אדאג גם לתרום כמה ספרים שאני כבר ממילא לא מתכוונת לקרוא שוב.

או בואו נסתכל לרגע על חופשה בחו"ל. חשבתם כמה חודשים לוקח לנו לחסוך כסף לחופשה של כמה ימים? השאלה היא לא בכמה זמן אנחנו מרווחים את הסכום הזה, אלא כמה זמן לוקח לנו לשים את כל הכסף הזה בצד! אולי אם היינו מורידים הילוך בעבודה ולא אוספים את הכסף כדי לשרוף אותו על כרטיסי טיסה ובתי קפה בחו"ל, אולי בכלל לא היינו צריכים את החופשה הזו "כדי למלא מצברים". הרי המצברים לא היו בכלל מתרוקנים! וכשיוצאים לחופשה כזו ו"ממלאים את המצברים", יומיים אחרי שחוזרים לבית המשוגעים שלנו וכבר מזמן שכחנו איך שתינו קפה הפוך ואכלנו קרואסון חמאה בשאנז אליזה בפריז...

התובנה הכי חשובה שהיתה לי בהפלגה הזו היא שכמו שאנחנו מתרגלים בקלות לטוב, אנחנו יכולים להתרגל די בקלות לרע (טוב, לא ממש רע!). האדם הוא יצור סגלתן ויכול להתרגל גם להורדה בתנאים (בתנאי שהוא לא מרחם על עצמו כמובן!). הנה דוגמה: יש לנו אמבטיה בבית. אמבטיה חמה עם קצף בחורף נחשבת בעיני לצ'ופר. ג'אקוזי זה ממש פינוק! בסירה היה לנו תא שרותים/מקלחת זעיר, שבקושי אפשר לשלוף את ה"שפורפרת" מהכיור ולהתקלח. בפעם הראשונה שנכנסתי ל"בון בון" (הסירה שלנו) נדהמתי מהמקלחת הזעירה והצהרתי בבטחון ש"אין מצב שאני אתקלח בחור הזה!".

דוד המים החיים התקלקל והוצאנו אותו ולכן לא היו מים חמים כל הקיץ. היו ימים שהיינו צריכים לחסוך מים ובכלל לא יכולנו להרשות לעצמנו להתקלח. אחרי כמה חודשים טובים בים, בהם מקלחת לא היתה דבר מובן מאליו, הייתי מאושרת כשהקפיטן הרשה לי (בתור האישה היחידה על הסיפון...) מקלחות אקסטרא (קצרות מאד כמובן). אין לכם מושג כמה נהנתי מהן! הרבה יותר מהאמבטיות המפנקות של בחורף בבית הגדול!

בקיצור, אחרי שנה בים, אני חושבת שאנחנו משקיעים המון אנרגיה בדברים מיותרים לחלוטין. נראה לי שכולם מסביב השתגעו! יש אולי בקהל עוד מישהו ששם לב לזה??